מהו שיהוי?
בית המשפט רשאי לדחות עתירה מינהלית, גם במקרה שבו נימוקיה מוצדקים, במקרה שבו הגשת העתירה לוקה בשיהוי.
על-פי פסיקת בתי המשפט, השיהוי מורכב משלושה יסודות:
- יסוד השיהוי הסובייקטיבי, העוסק בהתנהגות העותר ובשאלה אם חלוף הזמן מלמד על כך שהעותר ויתר על זכויותיו;
- יסוד השיהוי האובייקטיבי, העוסק בשינוי המצב לרעה ובפגיעה באינטרסים הראויים להגנה כתוצאה מהתערבות שיפוטית לאחר זמן רב ממועד קבלת ההחלטה המינהלית;
- יסוד חומרתה של הפגיעה בשלטון החוק הגורס ששיהוי, על שני רכיביו הראשונים, עשוי לסגת כאשר קיימת פגיעה קשה בשלטון החוק;
בית המשפט העליון סיכם את שלושת יסודות השיהוי כך:
"בבואנו לבחון טענת שיהוי עלינו לבחון שלושה יסודות שונים המרכיבים את השיהוי. היסוד הראשון מתמקד בטיב התנהגות העותרים עצמם ובשאלה אם חלוף הזמן מרמז כי ויתרו על זכויותיהם: יסוד זה הוגדר בפסיקתנו "שיהוי סובייקטיבי". יסוד שני, עניינו בשינוי המצב והפגיעה באינטרסים ראויים – של הרשות או של צדדים שלישיים – שנגרמה בעקבות האיחור בהגשת העתירה. יסוד זה הוגדר בפסיקתנו על-פי אותה גישה "שיהוי אובייקטיבי". על-פי גישה אחרת מבטא יסוד זה את עקרון "טובת הכלל" שהוא כשלעצמו עילה לדחיית העתירה על הסף.. היסוד השלישי, עניינו חומרת הפגיעה בשלטון החוק המתגלה במעשה המינהלי שהוא נושא העתירה. יסוד זה נותן ביטוי, לעיקרון שלפיו בית-המשפט לא ייתן ידו לפגיעה חמורה בשלטון החוק גם אם העתירה הוגשה בשיהוי שפגע באינטרסים מוכרים. היחס בין שלושת היסודות הרלוונטיים לשיהוי ייקבע על-פי משקלו היחסי של כל אחד מהשיקולים בנסיבותיו של כל עניין. בבואו להכריע בשאלת השיהוי יפעיל אפוא בית-המשפט מערכת איזונים שעל-פיה יבחן בעיקר את היחס בין הפן האובייקטיבי של השיהוי, היינו מידת הפגיעה באינטרסים ראויים של היחיד או של הרבים, לבין מידת הפגיעה בחוק ובערכי שלטון החוק".
יסוד השיהוי הסובייקטיבי
היסוד הראשון של טענת השיהוי, השיהוי הסובייקטיבי, הוא היסוד הקשור בהתנהגות העותרת. בשלב זה נבחן פרק הזמן שחלף מהמועד שבו נודע לעותרת לכל המאוחר על תוצאות המכרז או על הפגם שנפל בהחלטת ועדת המכרז, לפי הענין.
טענת העותרת, כי נאלצה להמתין פרק זמן מסוים עד לקבלת מסמכים בנוגע למכרז לא תמיד תתקבל על ידי בית המשפט. כאשר נטענת טענה בדבר איסוף חומר רלוונטי לצורך עריכת טענות העותרת על בית המשפט לבחון מהו הזמן הנדרש לעותרת בנסיבות העניין כדי לברר ולערוך את טענותיה.
על העותרת להראות מהם המסמכים שהיו נחוצים לה בכדי להגיש עתירתה מוקדם ככל הניתן.
תקופת השיהוי תלויה בנסיבות כל עניין ועניין, כאשר מספר תתי-תחומים במשפט המינהלי זכו להתייחסות ממוקדת יותר בכל האמור לדיני השיהוי. בדיני מכרזים עשוי להתגבש שיהוי כבר לאחר שבועות בודדים, וזאת – בשל הצורך הענייני בביצוע פעולות מהירות בעקבות המכרז והנזק העלול להיגרם כתוצאה מעיכוב ביצוע המכרז. ככלל, עם סיום ההליך המכרזי, ממשיכים עורך המכרז והזוכה במכרז לשלב ההתקשרות החוזית, ולאחר מכן – לשלב הביצוע. התקדמות זו יוצרת ציפייה ואינטרס הסתמכות ההולכים ומתעצמים עם חלוף הזמן. שינוי האינטרסים מקצר את תקופת הזמן שתעלה לכדי שיהוי. על כן, שיהוי עשוי להיות פונקציה של דחיפות הנושא הנדון. ככל שהנושא דוחק להכרעה, כך יקפיד בית המשפט וידקדק עם העותר אשר לא בא בעתו לבית המשפט.
כך, למשל, במקרה שנדון בבית המשפט העליון דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים אשר דחה את בקשת המבקשת לצו ביניים מחמת שיהוי בהגשת העתירה. באותו מקרה נפסק, כי המבקשת ידעה על תוצאות המכרז לכל המאוחר ביום 29.12.01, אולם העתירה הוגשה ביום 17.01.02, ונמצא שיש בהגשתה משום שיהוי ניכר בנסיבות המיוחדות של אותו ענין.
יסוד השיהוי האובייקטיבי
באשר ליסוד השני – השיהוי האובייקטיבי – יש ליתן משקל רב יותר דווקא לבחינת רכיב זה, קרי מידת הנזק שנגרם לרשות ולצדדים שלישיים עקב ההשתהות בהגשת העתירה.
בכלל זה, על בית המשפט לבחון את הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מביטול זכייתה של הזוכה, לדוגמה: האם החלה בביצוע העבודות נשוא המכרז?; האם היא מעסיקה עובדים רבים בביצוע העבודות?; וכד'.
בנוסף, על בית המשפט לבחון האם בפניו "מעשה עשוי". משמעות הכלל בדבר "מעשה עשוי" היא שאין מקום לדיון שיפוטי ואין מקום ליתן סעד שיפוטי בעניין מסוים מאחר שאינו ניתן לשינוי או שקיים קושי ממשי ומהותי לשנותו.
יסוד השיהוי האובייקטיבי
באשר ליסוד השלישי – פגיעה בשלטון החוק –יסוד זה כאמור גורס שחרף קיומו של שיהוי סובייקטיבי או אובייקטיבי, לא ימשוך בית המשפט ידו מלדון בעתירה המציגה, לכאורה, פגיעה חמורה בשלטון החוק.
על בית המשפט לבחון אם הפגם שבו עוסקת העתירה מגיע כדי פגיעה בשלטון החוק; האם מדובר במקרה בו נפגע אמון הציבור; או בשאלה משפטית בעלת אינטרס ציבורי רחב במיוחד.