סעיף 33(1) לחוק זכות יוצרים, שכותרתו "הבעלים הראשון של זכות היוצרים" קובע כי "היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה".
אולם, חוק זכות יוצרים אינו כולל הגדרה ל"יוצר" ול"יצירה", ולכן התעוררה לא פעם בבתי המשפט השאלה מיהו היוצר בעל היצירה בתצלום – האם זה הצלם שצילם את התצלום או האדם שמצולם בתצלום.
בית המשפט העליון השיב לשאלה זו כי היוצר שהינו בעל הזכויות הוא הצלם, ולא המצולם.
כך, בפסק דין משנת 2004 התעוררה השאלה האם בעל הזכויות בתצלום הוא ידוען שדמותו הופיעה בתצלום, או הצלם. בית המשפט העליון קבע, כי יש להבחין היטב בין דמותו של הידוען – עליה מגנה הזכות לפרסום – לבין היצירה בה מוצגת דמותו – המוגנת בזכות יוצרים. כאשר מצולם הידוען מתקיימת פרט לזכותו של הידוען בדמותו, גם זכות יוצרים בתמונה – ובעליה, ככלל, הוא הצלם.
בפסק דין נוסף משנת 2012 קבע בית המשפט העליון כי האדם המצולם בתמונה אינו מקבל, במקרה הרגיל, זכות יוצרים ביצירה. זכותו של המצולם בקשר ליצירה יכולה לבוא לידי ביטוי בהקשרים אחרים, כגון במקרה שבו התמונה פוגעת בזכותו של המצולם לפרטיות, או במקרה שבו התמונה פוגעת בזכותו של ידוען לפרסום, שהינה הזכות לשלוט בשימוש המסחרי הנעשה בשמו, בדמותו או בקולו. אולם למצולם אין זכות יוצרים בתמונה, ובהתאם לכך הוא אינו יכול להקנות לאדם אחר זכות לעשות שימוש מפר ביצירה.
גם כאשר צילום מתאר דמות שקיימת במציאות, קמה זכות היוצרים ביחס לאופן המסוים שבו תועדה אותה דמות. אופן התיעוד, בחירת זווית הצילום, מיקוד התמונה, בחירת הרקע ובמיוחד תפישת הרגע, ואפילו עצם הבחירה בנושא הצילום ברגע המסוים והעריכה המיוחדת יוצרים את אותה "יצירה מקורית", הזוכה להגנת דיני זכויות יוצרים".