הסכם בין יורשים לחלוקת עיזבון

הסכם לחלוקת עיזבון הוא הסכם שבו מסדירים ביניהם היורשים של המנוח את חלוקת רכושו. הסכם לחלוקת עיזבון עשוי להיכרת גם במקרים שבהם המנוח הותיר אחריו צוואה, וזאת בכדי להסדיר את אופן ביצועה. הסכם לחלוקת עזבון עשוי להיות אף שונה מתוכנה של הצוואה.

הצדדים להסכם לחלוקת עיזבון

בהתאם לפסיקת בתי המשפט, הסכמה אודות חלוקת עיזבון לפי דין או לפי צוואה צריכה לכלול את הסכמת כל הצדדים הרלוונטיים. הגם שבתביעות רגילות ניתן להגיע להסכם פשרה בין חלק מבעלי הדין, במקרה של חלוקת עיזבון, התפיסה היא שלא ניתן להגיע להסכם כולל הנוגע לחלקם של יורשים על פי דין או על פי צוואה בעזבון מבלי לקבל את הסכמתו של כל מי שזכויותיו מושפעות מכך.

תביעה לביטול הסכם לחלוקת עיזבון

הסכם לחלוקת עיזבון מאושר על ידי בית המשפט לאחר שנבחן ואושר על ב"כ היועץ המשפטי לממשלה. מעמדו של ההסכם הוא כשל הסכם פשרה שתוקף תוקף של פסק דין.

בהתאם לפסיקה, פסק שאישר הסכם פשרה, שונה מבחינות רבות מפסק דין "רגיל", שכן הוא מורכב משני חלקים: החלק "ההסכמי" הוא ההסכם שבין בעלי הדין, והחלק "השיפוטי" – שהוא החלטת בית המשפט אשר נתן להסכם תוקף של פסק דין.

המבקש לתקוף פסק דין שניתן בהסכמה, צריך לבחור באחד משני המסלולים האפשריים: תקיפת החלק "ההסכמי" או תקיפת החלק "השיפוטי". כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק הדין בשל פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ה'הסכמי' מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם. כאשר צד מבקש לבטל את פסק הדין בשל פגם הקשור לפן ה'שיפוטי' (האישור שניתן להסכם על ידי שופט) מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, עליו לנקוט בהליכי ערעור רגילים.

אף שניתן לבטל הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, אם נפל פגם בכריתתו, על בית המשפט לנהוג משנה זהירות בעניין זה, ולהשתכנע כי קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים את הביטול.

האמור מקבל משנה תוקף בהסכם חלוקת עזבון שכן, כאמור, הסכם כזה נבחן על ידי היועמ"ש, ורק אחרי שזה האחרון מביע הסכמתו, נוהג בית המשפט לאשר את ההסכם וליתן לו תוקף של פסק דין.