בשנת 2005 התקבל תיקון מס' 12 לחוק הירושה, שבו נוסף לחוק סעיף 8א' המסדיר את הנושא צוואה הדדית.
לפני חקיקת תיקון מס' 12 לחוק הירושה, לא כלל חוק זה הסדר ספציפי בנושא צוואה הדדית. ניתן אף לומר שחלק מהוראות חוק הירושה לא עלו בקנה אחד עם הסיטואציה הייחודית שבה שני בני אדם עורכים צוואה אחת משותפת. בהעדר הסדר חקיקתי ייחודי בנושא זה, ובהינתן העובדה כי בפועל אכן נערכו צוואות הדדיות, נאלצו בתי המשפט להתוות בעצמם את ההסדרים החלים על צוואות הדדיות.
כאמור, מצב דברים זה השתנה בהסדר שנקבע בתיקון 12 לחוק הירושה ובסעיף 8א' שנוסף לחוק במסגרתו.
חלקו הראשון של סעיף 8א לחוק קובע את הכלל לפיו בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר. צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי (לדוגמה: ילדי בני הזוג או קרובים אחרים). ניתן לערוך צוואה הדדית במסמך אחד או בשני מסמכים שנערכו באותה עת.
חלקו השני של הסעיף קובע הסדר לביטול צוואה הדדית. בהתאם להסדר זה, בני זוג שערכו צוואות הדדיות רשאים לבטל את צוואותיהם, בין אם בחייהם ובין אם לאחר פטירת אחד מהם, בהתקיים אחד מאלה:
(1) אם הביטול נעשה בעת ששני בני הזוג בחיים – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים.
(2) אם הביטול נעשה לאחר מות אחד מבני הזוג ולפני שחולק העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת;
(3) אם הביטול נעשה לאחר מות אחד מבני הזוג ולאחר חלוקת העיזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש.
המגבלות החלות על ביטול צוואה הדדית מהוות התערבות של המחוקק בחירותם של בני הזוג לבטל צוואה הדדית. בנוסף, עלולים להיווצר מקרים שבהם שתי צוואות שנערכו באותו זמן על ידי בני זוג תיחשבנה כצוואות הדדיות ולהיות כפופות למגבלות על ביטולן למרות שלא זו היתה כוונתם המקורית של בני הזוג.
על כן, גם בעת עריכת צוואה הדדית יש להיוועץ בעורך דין העוסק בעריכת צוואות.