לשון הרע – האם ניתן לעקוף את ההגנות בחוק איסור לשון הרע באמצעות עילות מחוקים אחרים?

 

חוק איסור לשון הרע מקנה למפרסם הגנות שונות מפני תביעה וזאת גם במקרים שבהם תוכן הפרסום שנעשה על ידו מהווה "לשון הרע".

כך, כדוגמה, סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע מקנה, בין היתר, הגנה לפרסומים שנעשו על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, אשר נעשו תוך כדי דיון בפני שופט, חבר בית דין דתי, בורר או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית [להרחבה בענין סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע].

בפסיקת בתי המשפט נדונו מקרים רבים שבהם נעשה על ידי התובע ניסיון לעקוף את ההגנות המוקנות למפרסם בחוק איסור לשון הרע באמצעות העלאת טענות לעילות נוספות מכח חיקוקים אחרים שאין קיימות בהן הוראות הגנה דומות.

נסיונות מעין אלו נדחו בפסקי דין שונים.

כך, לדוגמה, בפסק הדין בת"א (מרכז) 20528-10-12 הרפז נ' מרחב (מ.נ.פ) בע"מ , נקבע כי מקום בו חלה ההגנה מכוח סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, לא ניתן "לעקפה" על ידי הגשת התביעה בעילות נוספות-

" בעניין אחר [ת"א 793/08 עו"ד הורוביץ נ' עו"ד בן דוד (18.10.09)] סבר מותב זה כי אין לאפשר הגשת תביעה בגין פרסום המהווה לשון הרע, גם אם התביעה נסמכת על עילות אחרות מחוץ למסגרת חוק איסור לשון הרע…
וכך נקבע, בין היתר, באותו פסק דין:
"משנקבע כי ההגנה המוענקת לפרסום שנעשה תוך כדי דיון הינה הגנה מוחלטת, אין מקום לעקיפת הוראה זו באמצעות העלאת טענות לעילות נוספות מכח חיקוקים אחרים שאין קיימות בהן הוראות הגנה דומות.
בהוראה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע התכוון המחוקק כי הדברים הנאמרים או הנכתבים תוך כדי דיון משפטי יזכו להגנה מפני תביעת לשון הרע, וזאת על מנת לאפשר לכל המעורבים בהליך המשפטי לומר את דברם באופן חופשי וללא מורא, ובלא לחשוש פן יסתבכו בשל אמירה זו או אחרת…
לא יכול להיות ספק בכך כי אם תותר העלאת טענות לפיהן אותם דברים ממש המהווים לשון הרע מקימים עילות מכח חיקוקים אחרים, תהפוך ההגנה לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע לאות מתה, שכן לשון הרע שהוצאה פוגעת, מן הסתם, בכבודו של אדם בניגוד לסעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומשנעשה הפרסום על ידי עו"ד פלוני נגד רעהו, יכול הוא להוות הפרה של החובות האתיות המוטלות עליו לפי כללי לשכת עורכי הדין
העילה המרכזית לתביעה המוגשת בשל פרסום המהווה לשון הרע היא העילה הנסמכת על חוק איסור לשון הרע, הלא הוא החוק הספציפי העוסק בפרסום מעין זה.
עילות נוספות, כמו אלה הנטענות על ידי התובע בבקשתו לתיקון כתב התביעה, או כמו עילות נזיקיות אחרות, כגון רשלנות, שנטענו במקרים אחרים, הינן עילות נלוות, דהיינו, נסמכות הן על כך שהפרסום מהווה לשון הרע, וכי הדבר מהווה, למשל, פגיעה בכבוד האדם, או מהווה עבירה אתית. ככאלה, וכשמטרת העלאתן היא לעקוף את ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק, יש לקבוע כי הגנה זו הקיימת לגבי העילה המרכזית תחול גם לגבי העילות הנלוות כאמור.
אילו חפץ המחוקק לאפשר עקיפת ההגנה האמורה היה קובע הוא זאת במפורש, אך בעניין סעיף 13 קיימת הוראה מפורשת כי ההגנה המוענקת בו הינה מפני כל הליך פלילי או אזרחי, ולא רק הליך "בשל לשון הרע", וכאמור ברישא לסעיף 13: "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי…." (והשווה לסעיפים האחרים בחוק איסור לשון הרע בהם הוספה התוספת "בשל לשון הרע")."

ובהמשך-

" יש לציין כי כמעט בכל פרסום של לשון הרע המוגן לפי סעיף 13(5) ניתן לטעון לעוולת הרשלנות או לעוולת שקר במפגיע, או להפרות של הוראות חוק אחרות, כפי שנטענו בעניין הורביץ נ' בן דוד שפרטיו הובאו לעיל.
כשפלוני משמיץ אלמוני, לא אחת ניתן לטעון כלפיו כי היה עליו לבדוק היטב את הדברים שנאמרו על ידו, וכי אי קיום בדיקה זו מהווה הפרת חובת זהירות ורשלנות. ודאי שכך הדבר כאשר הדברים נאמרו בכוונה לפגוע ומקימים את עוולת שקר במפגיע.
28. כאמור לעיל, מתן אפשרות להגשת תביעות מעין אלה שהגנת סעיף 13(5) איננה חלה עליהן, תשים לאל את רצון המחוקק להקנות חסינות מוחלטת כאמור בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע לכלל הפרסומים שנעשים תוך כדי ההליך המשפטי או בקשר אליו, ותכליתה של הגנה זו לא תוגשם ולא תמומש."