סעיף 33(1) לחוק זכות יוצרים יוצר עיקרון כללי שלפיו "היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה". כאשר מדובר ביצירת צילום, הבעלים הראשוני של הזכויות הוא הצלם.
סעיף 35 לחוק זכות יוצרים יוצר חריג לכלל האמור:
"(א) ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה, כולה או חלקה, הוא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע.
(ב) ביצירה שהיא דיוקן או צילום של אירוע משפחתי או של אירוע פרטי אחר, שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא אם הוסכם אחרת."
בהתאם לסעיף 35(א) ברירת המחדל היא היא שבכל יצירה שנוצרה לפי הזמנה היוצר הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים, אלא אם כן הוסכם אחרת בינו לבין המזמין, כאשר לענין הסכמה ראשונית זו היא יכולה להיות גם משתמעת.
סעיף 35(ב) לחוק מחריג את תחולתה של ברירת המחדל לאירועים משפחתיים או פרטיים וקובע שבהם בעל זכות היוצרים יהיה המזמין.
החריג של צלום שמצולם בארוע משפחתי או ארוע פרטי אחר, שבו זכות היוצרים הראשונה היא של המזמין, מלמד כי בנסיבות מיוחדות אלו, הזכות לפרטיות גוברת על זכות היוצרים הראשונית
יש להדגיש לענין זה כי הכוונה לזכות הכלכלית בצילום ולא לזכות המוסרית. אף אם הבעלות שייכת למזמין הצילום — היוצר אינו מאבד אוטומטית את הזכות המוסרית. זוהי זכות אישית מטבעה.
"שנוצרה לפי הזמנה"
בכדי שיחול כלל היפוך הבעלות, על המזמין להוכיח כי התצלומים בוצעו על פי הזמנתו.
בהתאם לפסיקת בתי המשפט, במקום שלא היתה הזמנה מראש, זכות היוצרים בצילום היא ליוצר, גם אם המצולם ידע שמצלמים אותו.
השאלה אם התצלומים בוצעו על פי הזמנה תיבחן בשים לב לשאלה מי יזם את הצילומים, האם שולמה לצלם תמורה עבור הצילומים וכדומה.
"אלא אם הוסכם אחרת"
בהתאם לסעיף 35(ב) לחוק זכות הבעלות של המזמין כפופה לכך שלא הוסכם אחרת. כך, לדוגמה, במקרים שבהם חתם המזמין על הסכם שבו נקבע כי הצלם יהיה בעל זכות היוצרים ביצירות הצילום, ייחשב הדבר בהסכמה אחרת.
עם זאת, אין צורך במסמך בכתב כדי לבסס טענת בעלות ביצירה מצד המזמין, שכן לאור הסיפא לסעיף 35(א), ההסכם בינו לבין היוצר יכול להיות גם "במשתמע".
לענין זה יש להבחין בין הקצאת הבעלות הראשונית בזכות היוצרים, לבין העברת הבעלות. בעוד שהעברת בעלות אכן דורשת מסמך בכתב (לפי סעיף 37 לחוק), הרי שהתניה על הקצאת הבעלות הראשונית בזכות אינה חייבת להיות בכתב והיא יכולה להיות גם משתמעת (סעיף 35(א) לחוק).