בנק של חייב הוציא לבקשתו ערבות בנקאית אוטונומית לטובת צד שלישי למטרה מסוימת (לדוגמה, לשם הבטחת ביצוע התחייבויות חוזיות של החייב). האם נושה של החייב יכול להטיל עיקול על הערבות הבנקאית או על סכומה אצל הצד השלישי?
בהתאם לפסיקת בתי המשפט, התשובה לכך היא שלילית.
במקרה שנדון בבית המשפט העליון לא התיר בית המשפט מימוש כספי ערבויות בנימוק כי לא מדובר בנכס של החייב:
"השאלה הנשאלת במקרה זה הינה פשוטה: האם ערבות בנקאית שהוצאה להבטחת הוצאות בערעור ניתנת לעיקול בשל חוב של המערער לצד שלישי… כידוע, הן חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (סעיף 43) והן תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תקנה 374(ב)), מאפשרים עיקול נכס של החייב או המשיב, המצוי בידי צד שלישי.
עיקול של הערבויות הבנקאיות מותר, אם כן, היה וייקבע שהערבויות הבנקאיות הינן בגדר נכסים של אותם מערערים. לשון אחר, אם הערבויות אינן בגדר נכסים של המערערים, ברי כי לא ניתן לעקלן או לממשן כדי לכסות חוב של המערערים… על מנת ליתן תשובה לשאלה האם הערבויות הבנקאיות הינן נכסים של המערערים, עלינו לברר מהי המהות של הערבויות הבנקאיות.
כאמור השאלה שיש ליתן עליה תשובה היא האם ערבות כאמור מהווה נכס של המערער – החייב. על מנת להשיב לשאלה עלינו להסביר תחילה מיהם השחקנים המעורבים. בצד הבנק, המוציא את הערבות, קיים המוטב-המשיב, שעשוי להיות זכאי לקבל את כספי הערבות מן הבנק.
בצד שני אלה נמצא מי שמכונה לעיתים "הנערב", אף שבסיטואציה בה אנו עוסקים, וכפי שיוסבר בהמשך, המינוח האמור אינו מדויק. כאשר מדברים אנו על ערבות בנקאית להבטיח הוצאות בערעור, הנערב הוא
המערער. בנוסף לשלושת השחקנים שהזכרנו ייתכן, אך לא הכרחי, שיהא שחקן נוסף. כוונתנו לאדם המבקש מן הבנק להוציא את הערבות הבנקאית.
אף שמדברים על "ערבות" שהוצאה על ידי בנק, הרי שימוש במונח האמור אינו מדויק … הערבות בה עסקינן אינה בגדר חיוב טפל לחיובו של הנערב. ערבות רגילה הינה "התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי צד שלישי" (סעיף 1(א) לחוק הערבות, התשכ"ז- 1967). במקרה של ערבות בנקאית, הרי מנקודת המבט של הבנק אין מדובר בהתחייבות שלו לקיים חיוב של אדם אחר (הוא הנערב) כלפי צד שלישי, אלא בהתחייבות העומדת בפני עצמה ושאר אינה תלויה בחיובו של האחר. רבות דובר על כך שערבות בנקאית הינה התחייבות של הבנק לשלם כסף למוטב בהתמלא תנאים מסוימים… הערבות הבנקאית, או ביתר דיוק, התחייבותו של הבנק, הינה עצמאית ומנותקת ממערכת היחסים שבין המוטב לבין הנערב.
מאחר שמדובר בהתחייבות של הבנק העומדת בפני עצמה, אין אף חשיבות לענייננו לשאלה האם הנערב הוא אותו אדם שלבקשתו הוצאה הערבות. יצוין, כי מימושה של הערבות מותנה, למצער, בדרישה של המוטב מן הבנק. ייתכן שעל פי תנאי הערבות הבנקאית אין די בדרישה, אלא יש צורך במילוי תנאים נוספים. למשל, בערבות להבטחת הוצאות המערער כלול אף התנאי כי לדרישה יצורף פסק דין המחייב את המערער בתשלום.
יתכן שניתן לבקש את עיקול הכספים שבידי הבנק, אם מדובר בכספים של החייבים, במקרה זה הכוונה לאילן ולחברה הנוספת החייבים כספים לקופת הפירוק. אולם, אין זהות בין הערבויות לבין הכספים שניתנו לבנק לשם הוצאתן. הערבויות שהוציא הבנק אינן בגדר נכסים של הלקוח או של הנערב".
באשר להבחנה בין הערבות הבנקאית כנכס שאינו של החייב, לבין כספים של החייב שיכול שיהיו בטוחה להוצאת אותה ערבות, נקבע בפסק הדין כי:
"בנק אינו גוף פילנתרופי. כאשר הוא מוציא ערבות בנקאית, חייב הוא לצאת מנקודת הנחה שהוא יידרש לשלם את הסכום הנקוב בערבות.
ניתן על כן להניח שהבנק יבטיח את עצמו מפני אפשרות זו על ידי כך שידרוש כיסוי מספק מן הלקוח שביקש את הוצאת הערבות. הדבר יכול להתבצע על ידי הפקדת פיקדון בבנק, על ידי מתן ערובה של צד שלישי או בכל דרך אחרת שתהיה מקובלת על הבנק …כאמור, הערבויות הינן התחייבויות של הבנק שעליו לקיימן בהתמלא התנאים שבהן. יתכן שניתן לבקש את עיקול הכספים שבידי הבנק, אם מדובר בכספים של החייבים…אולם אין זהות בין הערבויות לבין הכספים שניתנו לבנק לשם הוצאתן"
במקרה נוסף שנדון בבית המשפט המחוזי נקבע, ביחס לשוני שבין הערבות הבנקאית עצמה לבין הכספים שהפקיד הנערב כתנאי של הבנק להוצאת הערבות הבנקאית:
"לעניין זה ראוי להביא את ההבחנה שנעשתה בפס"ד בן עמי, בין הערבות הבנקאית שהוצאה, כהתחייבות ספציפית בתנאים מסוימים לטובת נושה ספציפי, לבין הבטוחה שניתנה על ידי המבקש כתנאי של הבנק לצורך הוצאת אותה ערבות בנקאית. יתכן שלצורך כך הפקיד "הנערב" נכס שלו, כמו למשל הפקדה כספית נדרשת, כתנאי של הבנק להוציא הערבות. ואולם, אין גם לשלול אפשרות כי הבטוחה ניתנה על- ידי אחר שאינו החייב עצמו, כמו גם שהמבקש את הוצאת הערבות היה אחר ולא החייב שהוא הנערב."
אם כן, דינה של הערבות הבנקאית אינו זהה לדין הפקדת סכום כסף מזומן, באופן שניתן לעקל ערבות בנקאית שלא נתקיימו תנאי הקימום והקיום המצוינים בה.
ע"א 2082/06 – זהבה בן עמי נ' עוה"ד מ. קידר – מפרק החברה ואח'
רע"א 2979-01-11 עיני ואח' נ' ירמיהו ואח' ע"י כב' השופטת וסרקרוג