בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב מאבחן מתי כספי שניתנו לבני זוג לצורך רכישת בית מגורים ייחשבו כמתנה ומתי ייחשבו כהלוואה שעל בני הזוג להחזיר להורים במועד ההיפרדות ביניהם.
נסיבות המקרה
בני הזוג נישאו ונולדו להם ילדים. במהלך הנישואים רכשו בני הזוג בית מגורים שנרשם ע"ש הגבר בלבד באמצעות כספים בסך של 3.5 מיליון ₪ שהועברו לבני הזוג כהלוואה ע"י הורי הגבר.
בין בני הזוג נכרת הסכם ממון שבו נקבע, בין היתר, כי מדובר בהלוואה וכי במקרה של גירושין יחזירו בני הזוג להורי הגבר את ההלוואה בסך של 3.5 מיליון ₪.
בפועל, הורי הגבר העבירו לבני הזוג כספים נוספים מעבר לסך של 3.5 מיליון ₪ המופיע בהסכם הממון, בסכום כולל של כ-6 מיליון ₪, אשר שימשו להריסה ובניה מחדש של בית המגורים.
פסק הדין
השאלה הראשונה שנבחנה בפסק הדין היא האם בית המגורים שנרשם על שם הגבר בלבד הוא חלק מהרכוש המשותף. בית המשפט קבע כי העובדה כי בני הזוג התגוררו בבית יחד מרבית השנים מראה שהתשובה חיובית.
בשלב שני נדרש בית המשפט לשאלה האם הכספים הנוספים מעבר לסך של 3.5 מיליון ₪ שהועברו לבני הזוג על ידי הורי הגבר הם הלוואה או מתנה.
הורי הגבר והגבר טענו כי כל הסכומים שהועברו לבני הזוג לצורך הריסת הבית ובנייתו מחדש היוו הלוואה בדומה ל-3.5 מיליון ₪ הראשונים. מנגד האישה טענה כי סכומים נוספים אלו היוו מתנה ועזרה שוטפת שקיבלו בני הזוג מהורי הגבר.
בית המשפט העדיף גם בעניין זה את עמדת האישה וקבע כי הכספים הנוספים היוו מתנה:
"10. כידוע, כאשר מדובר בהעברת כספים מהורים לילדיהם ובני זוגם, קיימת חזקה פסיקתית לפיה מדובר בכוונה לתת מתנה והנטל הוא על המבקש לסתור את החזקה ולהוכיח כי אין מדובר במתנה […]
11. לאחר עיון, מצאתי כי הורי הגבר לא הרימו את הנטל ולא עלה בידם להוכיח כי אכן מדובר בהלוואה, מהטעמים כפי שיפורטו להלן.
12. ראשית, מהתשתית הראייתית שהונחה בפניי עולה כי הורי הגבר עמדו בתוקף על כך שבני הזוג יחתמו ויגישו לאישור בית המשפט את הסכם הממון, בטרם העבירו ולו שקל אחד מתוך ההלוואה בסך של 3.5 מיליון ₪ הנקובה בהסכם הממון […] אף שהורי הגבר לא חתמו עם בני הזוג על הסכם הלוואה פורמלי בטרם העברת הסך של 3.5 מיליון ₪, הורי הגבר וידאו היטב כי שני בני הזוג מודעים לכך שהכספים ניתנים להם כהלוואה […]
15. לעומת זאת, הורי הגבר לא הציבו דרישה דומה ביחס לסכום הנוסף שהעבירו אל בני הזוג מעבר לסך של 3.5 מיליון ₪ ואפילו לא ווידאו כי האישה מסכימה – או אפילו יודעת – על כך שהכספים ניתנו על ידם כהלוואה שעליה לשאת בהחזר מחציתה […]
21. יצוין כי בניגוד לסכום ההלוואה הראשוני, אשר הועבר בעיקרו בשלושה תשלומים ישירים מהורי הגבר אל המוכרים, המתווך ומיסוי מקרקעין, הסכומים הנוספים הופקדו אל חשבון הבנק של בני הזוג בהעברות בנקאיות שהתפרסו על פני כשנתיים ובוצעו במרווחי זמן שאינם קבועים, נתון המחזק את הסברה כי אין מדובר בהלוואה אלא בסיוע כלכלי שנתנו הורי הגבר לבני הזוג באופן שוטף, ללא כוונה שהכספים יוחזרו ובוודאי שלא כהלוואה בעלת תנאי החזר קבועים מראש.
[…]
23. שלישית, אין חולק כי חרף האמור בסעיפים 7 ו-8 להסכם ההלוואה, הגבר מעולם לא משכן את זכויותיו בבית המגורים לטובת הוריו ולא חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר. יתרה מכך, מחקירתו של אביו של הגבר עולה כי כלל לא גילה עניין בשאלה האם המשכנתא נרשמה וייפוי הכוח נחתם ואפילו לא זכר כי הדבר נכתב בהסכם […]
28. מן האמור עולה כי הכספים אשר ניתנו לבני הזוג על ידי הורי הגבר מעבר לסך של 3.5 מיליון ₪ המעוגן בהסכם הממון, ניתנו כמתנה ולא כהלוואה ונעשה ניסיון משותף של הגבר והורי הגבר ליצור מצג שווא של הלוואה בדיעבד, לאחר שיחסיהם של בני הזוג עלו על שרטון, על מנת לחייב את האישה להשיב את חלקה בכספים שבני הזוג קיבלו במתנה מהורי הגבר.
29. יצוין כי בהתאם לפסיקה, כוונתו של הנותן נבחנת בעת מתן המתנה ולא בדיעבד (תמ"ש (ראשל"צ) 52666-11-10 א.ל נ' א.ל), כך שהסיווג של הכספים כהלוואה או כמתנה לא מושפע מכך שהורי הגבר התחרטו בדיעבד על כך שנתנו את הכספים במתנה.
30. מן האמור לעיל עולה כי הכספים שמעבר לסך של 3.5 מיליון ₪ ניתנו לבני הזוג כמתנה ומכאן, שאין לחייב את האישה להשיב את מחצית הכספים."