נפסק: לשם הוכחת גמירות דעת בעסקת מתנה יש להוכיח "הבנה מלאה" של נותן המתנה. בנסיבות העניין הוכח כי התובעת סברה כל העת כי תוכל לחזור בה ממתן הדירה, כפי שעשתה בעבר, ולא הוכחה הבנה מלאה מצדה של משמעות ההסכם.
נסיבות המקרה:
התובעת, קשישה כבת 90, העבירה ללא תמורה דירת מגורים לעמותת יד שרה.
במעמד חתימת הסכם המתנה הוחתמה התובעת, אשר לא היתה מיוצגת על ידי עורך-דין מטעמה, גם על מסמכים לצורך העברת הזכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין, ובכלל זה על שטרי מכר וייפוי כוח בלתי חוזר לשם ביצוע העברת זכויותיה בדירה לטובת עמותת יד שרה.
עסקת המתנה הושלמה עם רישום הזכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין על שם עמותת יד שרה. במקביל נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעת המבטיחה לה זכות חזקה בדירה במשך כל ימי חייה.
לאחר מספר חודשים התגלה הסכם המתנה על ידי אחות התובעת. התובעת ערכה צוואה שבה ביטלה כל צוואה קודמת שערכה, ובכלל זה את המתנה לעמותת יד שרה. משהתברר לתובעת ולאחותה משמעות ההסכם וכי אין המדובר בצוואה הניתנת לביטול, הוגשה התובענה שעניינה כאמור ביטול עסקת המתנה.
התובעת טענה כי היא לא פנתה לעמותת יד שרה, אלא נציג ועורכי הדין מטעם העמותה הגיעו לדירתה, ללא הודעה המוקדמת, כשלטענתה הם ציינו בפניה כי הגיעו כדי להסדיר תוקף צוואה שהיא ערכה בעבר וביקשה לבטל. לטענתה, במעמד חתימת ההסכם הופעל עליה לחץ מצד עורכי הדין ונציג העמותה לחתום, כאשר לא הוסברה לה משמעות ההסכם והמסמכים עליהם הוחתמה, ובפרט כי לא תוכל לחזור בה מכך, וכאשר כל העת היא סברה כי מדובר בצוואה אותה תוכל לשנות בכל עת.
פסק הדין:
המסגרת המשפטית
בית המשפט קבע כי כאשר מדובר בעסקת מתנה, יש לבחון את דרישת גמירות הדעת של נותן המתנה בקפדנות ונדרשת רמת הוכחה גבוהה יותר לשם התקיימות תנאי זה. יסוד 'גמירת הדעת' הוא תנאי עיקרי ויסודי ליצירת חוזה ובהיעדרו לא משתכלל בין הצדדים הסכם מחייב.
המבחן לקיומה של גמירת דעת הוא ככלל אובייקטיבי-חיצוני, כך שהדגש מושם על הגילוי החיצוני של ההסכמה באופן שהיא מובנת לאדם הסביר, וכפי שהיא נלמדת ממכלול נסיבות העניין – לרבות התנהגות הצדדים ודבריהם לפני כריתת החוזה ולאחריו.
כאשר מדובר בעסקת מתנה, הבחינה של יסוד גמירת הדעת קפדנית יותר, בין היתר, מאחר שמתנה היא במהותה חוזה חד צדדי שבו אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה פוחת אל מול הצורך לתת ביטוי לרצונו של נותן המתנה. בעסקת מתנה מתחייבת רמה גבוהה יותר של הוכחת גמירת דעת – כך שנדרש לוודא כי המתנה ניתנה ברצון חופשי ומתוך הבנה מלאה: "דברים אלה אמורים במיוחד בהינתן שבהתקשרות חד-צדדית מסוג מתנה, ספק אם הכלי ה"רגיל" של בחינת הגילוי החיצוני-אובייקטיבי של גמירת הדעת הוא כלי מספק שכן 'בדרך-כלל, הליך ההתקשרות בחוזה מתנה אינו עובר את השלבים המורכבים של עיסקה דו-צדדית; נעדרים ממנו המשא ומתן וההתמקחות האופייניים לעיסקאות מסחריות, הגילויים החיצוניים של תנאי העיסקה בעייתיים יותר, לפיכך גם קשה יותר לעמוד על רצונותיו וכוונותיו של המעניק על-פי המבחן האובייקטיבי'".
יישום על נסיבות המקרה
יצירת הקשר: בית המשפט קבע כי שוכנע כי התובעת היא זו שפנתה לעמותת יד שרה וכי הגעתם של נציגי העמותה אל התובעת נעשתה ללא כל קשר לצוואה קודמת של התובעת, אלא בעקבות פנייתה אל העמותה והבעת רצונה לתרום את דירתה.
מעמד החתימה על הסכם המתנה: בית המשפט קבע כי מצא כמהימנה עליו את עדותם של נציג העמותה ועורך-דינה, לפיה מסרו לתובעת הסברים על מהות ההסכם והתרשמו כי זה רצונה וכי היא מבינה הדברים לאשורם.
על אף שבית המשפט מצא כי נציגי העמותה מסרו לתובעת הסברים על מהות ההסכם והתרשמו כי זה רצונה וכי היא מבינה הדברים לאשורם מקובלת עליי, בית המשפט קבע כי אינו סבור כי די בכך כדי לקבוע שהתקיימה אצל התובעת גמירות הדעת.
לענין זה נקבע: "ניכר היה בעדותה של התובעת בלבול בפרטים ובסדר הזמנים, ואולם, עולה באופן ברור מעדותה, כי כל העת סברה כי אותו הסכם עליו היא חותמת דומה במהותו לצוואה, במובן זה שנותרת בידה האפשרות לבטלו, כפי שעשתה בעבר לגבי שתי צוואות שערכה … התרשמתי כי לא התקיימה אצל התובעת גמירות הדעת למתן מתנה ממנה לא תוכל לחזור בה. התובעת סברה כל העת כי ההסכם עליו היא חותמת דומה לצוואה וכי תוכל לבטל אותו בכל עת שתחפוץ. התרשמות הנתבעים אשר לגמירות דעתה של התובעת היתה אפוא מוטעית".
ייצוג התובעת בעת החתימה על ההסכם שהוכן מראש ע"י הנתבעים: על פי עדותם של הנתבעים עצמם, הם הגיעו למעמד חתימת ההסכם עם ההסכם מוכן מראש, לאחר שהתובעת הביעה בפניהם בעל פה את רצונה להעניק דירתה במתנה, כאשר התובעת לא הייתה מיוצגת בייצוג נפרד ועצמאי.
משמדובר בעסקה כה משמעותית, ועל כך אין צורך להרחיב, ובנסיבות העניין שבפניי נוכח גילה של התובעת, חוות הדעת הרפואית בעניינה כפי שפורט לעיל ושאר הנסיבות, מצופה היה שהנתבעים יוודאו כי לתובעת ייצוג עצמאי ולא יסתפקו בהבעת רצונה של התובעת, גם בהנחה כי סברו שהיא מבינה את ההסברים שנתנו לה.
אין חולק כי הנתבעים לא הציעו לתובעת לקחת ייצוג עצמאי, כאשר עו"ד XXXX הודה בעדותו כי אינו זוכר שהמליץ לתובעת לדאוג לייצוג משל עצמה … זאת ועוד, הנתבעים לא הציגו בפני התובעת את מכלול האפשרויות המשפטיות הקיימות בהם ניתן לממש את רצונה … זאת ועוד, אין חולק כי הנתבעים ידעו שהתובעת ערכה בעבר לפחות שתי צוואות וביטלה אותן … והיה בכך כדי לעורר את חשדם באשר להתנהלות התובעת וליציבות החלטותיה ולנוהגה לחזור בה מכוונותיה בכל הנוגע לרכושה לאחר לכתה… על הנתבעים החובה לוודא כי בעסקה כה מהותית שאין התובעת יכולה לחזור בה ממנה (בניגוד לצוואה) תיהיה התובעת מיוצגת על ידי עורך דין מטעמה אשר ישמור על האינטרסים שלה".
ת"א (מחוזי- תל-אביב) 132-01-21 מלכה מנחם נ' עמותת יד שרה (כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי, 17 ינואר 2022)